רבאח נ' פלד נוי שיווק דלתות ומוצרי בטון בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סכום של 22,400 ₪ אשר הוגשה כנגד הנתבעים.

אין חולק, כי התובע התקשר עם הנתבעת מס' 1 באמצעות סוכן בשם טאריף זאהר לצורך הזמנת דלתות מסוג רב- בריח ואף שילם את תמורתן.

התובע מעולם לא קיבל, לטענתו, את הדלתות.

לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת מס' ,1 אשר היא זו שקיבלה את סכומי הכסף כנציגת רב בריח ואת בעליה ומנהלה, הנתבע מס' 2 באופן אישי ,אשר לטענת התובע למעשה, קיבל לידיו את הסכומים האמורים.

הנתבעים טוענים לעומת זאת, כי שימשו כזכיינים של חברת רב בריח וכי את התמורה הכספית שהועברה באמצעות הסוכן טאריף זאהר, העבירו בפועל לחברת רב בריח, אשר הייתה אמורה לספק את הסחורה לידי הנתבעת מס' 1 וסחורה זו הייתה אמורה להיות מסופקת לתובע לכשתתקבל. דא עקא, כי רב בריח נכנסה לקשיים והליכי פירעון ובסופו של דבר הגיעה להליכי כינוס נכסים ולכן התובע בחר לתבוע את הנתבעים, שלא בצדק. לטענתם של הנתבעים, לא היה בשום מקרה סיבה ועילה לתבוע את הנתבע 2 באופן אישי והנ"ל לא קיבל את התמורה בגין הדלתות ועשה בה כל שימוש.

אקדים ואומר, כי למעשה תביעה זו הינה "גלגול שני" של תביעת התובע. התובע הגיש תביעה בבימ"ש זה בת.א 1020/06, אשר התנהל בפני כב' השופטת עפרה אטיאס כנגד שלושה גופים: רב בריח מוצרי בטחון בע"מ, פלד נוי בע"מ (היא הנתבעת מס' 1 היום בתיק זה) וכנגד הסוכן זאהר טאריף מכפר ג'וליס באופן אישי. במהלך ההליכים בתיק הנ"ל, נכנסה , כאמור, הנתבעת מס' 1 (רב בריח) לקשיי פירעון ולמעשה, כל הליך נגדה התייתר. ביום 13.7.09 מועד בו נידון התיק בפני כב' השופטת אטיאס, הגיעו בסופו של דבר הצדדים להבנה לפיה התביעה נמחקה כנגד הסוכן זאהר טאריף-הנתבע מס' 3 ובהמשך, אף נמחקה התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2. אני מצטט מתוך פרוטוקול הישיבה מיום 13.7.09:

ב"כ התובע ( התובע רבאח רבאח) : "אבקש להורות על ביטול פסק הדין כנגד הנתבעת 2 (פלד נוי בע"מ) מאחר ואני מבקש להגיש תביעה חדשה במסגרתה אבקש הרמת מסך.

לאור ההחלטה בעניין עיכוב הליכים כנגד הנתבעת 1, אני מבקש גם למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 1." ביהמ"ש נעתר לבקשה, התביעה כנגד הנתבעת 1 נמחקה וכך גם התביעה כנגד הנתבעת מס' 2. תביעה חדשה הוגשה על ידי התובע ונידונה בפניי הן כנגד הנתבעת מס' 2 בהליך הקודם (פלד נוי שיווק דלתות ומוצרי בטון בע"מ ) וכנגד שמואל רוזן, בעלי החברה.

כך נאמר בכתב התביעה אשר בפניי , בסעיף 16:

"התברר היום, כי הנתבעת מס' 1 חדלה מלעבוד, אך היא, לרבות חברות קודמות שנרשמו על ידי הנתבע מס' 2, פירסמו את עצמם תחת סמליהם המסחרי של חברת "רב בריח" , הטעו את הציבור וגרמו לציבור להבין כי הם מתקשרים ישירות עם חברת רב בריח."

בסעיף 17 נאמר:

"התובע יטען, כי מתדפיס חברת הויזה לרבות מהשטר שחולל,מגיעים למסקנה, כי הכספים שולמו לנתבעת 1 אשר היא ועובדיה, בהנחיית הנתבע 2, הציגו את עצמם כעובדי חברת רב בריח ולא כעובדי חברה אחרת, בעלת זהות נפרדת".

עוד הוסבר בסעיף 18,19,20 לכתב התביעה כי ,הנתבע 2 פעל בשיטתיות להסתרת זהותה האמיתית של חברת פלד נוי שיווק דלתות ומוצרי בטון בע"מ, על ידי שימוש בסמלי מסחר ועל ידי הצגתם כעובדי רב בריח ולמעשה, הטעה ורימה את הציבור תוך קבלת כספים שלא הועברו מעולם לחברת רב בריח ומכאן שהוא נדרש להחזיר אותם.

התובע הוא הנושא בנטל הראיה, הוא זה שצריך להוכיח את טענותיו, המלמדות על טענות של מרמה והטעיה וכן קבלת כספים שמעולם לא הועברו לחברת האם רב בריח.

בפועל, לא עמד התובע בנטל הראיה כלל.

הנתבע 2, באמצעות מסמכים ובעדותו בביהמ"ש, הסביר והבהיר, כי כמי שהיה זכיין של חברת רב בריח, התחייב להציג את עצמו למעשה כשלוח של רב בריח וכמי שמייצג אותה וכך גם נהג ובעניין זה אין לו מה להסתיר ומשהעיד כפי שהעיד, נתייתרה גם עדותו של העד זאהר עטאף, אשר זומן במיוחד לדיון. זאת ועוד, הנתבע 2 הציג במסמכים שצירף כי את התקבולים אשר שולמו באמצעות פלד נוי שיווק דלתות ומוצרי בטון בע"מ ובעניין זה לא ברור כלל מדוע התובע טוען, כי הכספים שולמו ישירות לחברת רב בריח, הם שולמו לפלד נוי ואולם, הועברו מפלד נוי ישירות לחברת רב בריח. חברת רב בריח הייתה אמורה להעביר את הסחורה לידי פלד נוי וכן זכאית הייתה הנתבעת, כמקובל, לעמלה, כמי שביצעה למעשה את ההתקשרות בין התובע ובין רב בריח. לא ניתן היה להציג את פרטי העסקה הספציפית ולכן הוצגו מסמכים כלליים כראיה לנוהל ההתקשרות האמור.

הנתבעת, באמצעות סוכניה, לא הטעתה את הציבור ולא התיימרה להטעות את הציבור ולראייה מערכת היחסים בין רב בריח ובין הנתבעת 1 וכן העובדה שהנתבעת 1 לא התכחשה לכך שהתגמולים נעשים דרכה ומועברים ישירות לרב בריח.

רב בריח שנתבעה בהליך הקודם על ידי התובע, הייתה הגורם ממנו היה צריך התובע לקבל סעד, אלא שרק בריח נכנסה לקשיים ובסופו של דבר, להליכי כינוס. גם הנתבעים נאלצו כתוצאה מהליכי כינוס אלה, לפנות לביהמ"ש המחוזי, יחד עם זכיינים נוספים, בבקשה לצו מניעה, אשר יאפשר להם לדעת באיזה לקוחות מדובר , דהיינו באיזה לקוחות, אשר הסכומי כסף ששולמו בגין סחורה הועברו לרב בריח והם זכאים לקבל עבורם את הסחורה לאור הכספים ששולמו.

בסופו של דבר, הצליחו הנתבעים להגיע להסדר עם רב בריח אשר אפשר שחרור של סחורה של רב בריח. הדבר נעשה אך ורק לאחר שלקוחות פנו באמצעות הנתבעת 1 אשר פנתה לרב בריח, לשם קבלת הסחורה. אין חולק, כי התובע מסיבות שונות ומשונות, לא ניצל את זכותו זו ולא פנה לנתבעים כלל ועצם אי הפנייה שלו, מלמדת על כך שלמעשה, טענותיו היו צריכות להיות מופנית בראש ובראשונה כלפי רב בריח.